Lloret De Mar – היום השלישי במסע

הדרך ליורט דה מאר עברה חלק

פורטונה ואני נסענו בכביש החוף מברצלונה, ומכיוון שלא מיהרנו לשומקום החלטנו באופן ספונטני לרדת מהכביש המהיר כדי לנסוע בין הכפרים.
מזג האויר היה מושלם, פורטונה המליצה לפתוח את הגג להנאה מקסימלית, ולבקשתי הפעילה את הפלייליסט “בדרכים” בווליום גבוה מהרגיל. בלי להרגיש ובלי להתבייש שרתי בקולי קולות את איי וויל סורבייב, ובזה הרגע הפכתי להיות הערס השכונתי בארץ זרה. מודה, יש משהו בנסיעה על כביש מהיר או איטי שמוציא את הצד הפראי שבי…

חופים הם לפעמים…

יורט דה מאר היא עיירת נופש ועכשיו אנחנו דקה לפני תחילת העונה. אפשר להגיד, שאני מראשוני העונה שם, ממש חלוצה, ולכן לא ציפיתי להרבה אנשים בחוף. התמקמתי בשירותים של אחד מבתי הקפה, לבשתי בגד ים ויאללה לחוף.
החופים שם מהממים טורקיזיים בחלקם, ועם מפרצונים שהמים מנצנצים בהם, והיום במקרה יצאה השמש כדי להגיד שלום (אתמול היה דיי מעונן).
חמושה בשמלת חוף, נעלי ספורט, קרם הגנה, משקפי שמש וכיסוי לראש התחלתי לרדת אל החוף ממש ליד תחילת הטיילת המקומית – LOS CAMINOS DE RONDA – שנחשבת לאחד מאתרי ההייקינג הפופולריים של ספרד היום.  http://www.camideronda.com/en/home.html
קיוויתי שבעת הצעידה בשביל אגיע לחופים נידחים ואינטימיים, ואכן ראיתי מלא כאלה מה שהשאיר אותי מתלבטת במי מהם ארצה להתמקם.

באחת הפניות גיליתי פינת טבע טורקיזית עם ממש מעט אנשים. ירדתי מהשביל לחפש קצת צל, וככל שהתקרבתי ראיתי פרצופים מציצים מבין הסלעים.
בהתחלה לא הבנתי למה הם מתחבאים ולא יושבים על החול הפנוי. עד שהבנתי.
  בלי כוונה, ונראה לי שגם אם הייתי מתכננת לחפש לא הייתי מוצאת אחד כזה, נפלתי על חוף נטורליסטים (נודיסטים, בתרגום חופשי).
  שקלתי ברצינות ביני לביני האם להצטרף אליהם או לחפש מקום אחר, ועד שהתגבשתי עם ההחלטה הקשה הזאת  נשארתי לשבת שם, כדי להנות מהשמש שחילקה מהקרניים שלה לא שווה בשווה בין כולנו.
הם קיבלו אותם על יותר אזורי גוף…והיו, היו שם אזורי גוף. חלקם בני שבעים פלוס, וחלקם קצת יותר צעירים, אבל כולם חשופים ומסנוורים.

לא כל טוני הוא סופרנו

לחרדתי ובלי ששמתי לב התיישב קרוב אלי בחור. כלומר לא בחור, בן שישים בערך, בירך אותי לשלום בנימוס מלווה קריצה ובלי לחכות דקה מיותרת הוריד מעליו את הבגדים ונכנס למים.
  אני חושבת שנכנס לי זבוב לפה. לא מעצם זה שהוא התפשט לידי, זה דווקא Cool בעיני. אלא מכמות השערות שהיתה לו על הגב. היה לי דחף אינסטקטיבי ובלתי נשלט לבדוק האם הן נושרות במים,  ולכן, זה עכשיו או לעולם לא. נכנסתי אחריו למים הקרים.  
  הייתי במרחק שני מטר ממנו, ועדיין די קרובה לחוף למקרה שארצה לברוח. עשיתי את עצמי מתעסקת בענייני בזמן שבלשתי אחריו, והמסקנות – השערות שלו מחוברות לגוף. 
הוא שוב חייך אלי, והציג את עצמו – טוני מאנגליה. מסתבר שכל שנה הוא מגיע בתקופה הזאת כדי להתחמם רגע לפני כולם.
  הצגתי את עצמי בשם טניה מיוון ואמרתי שבמקרה אני כאן, בעקרון אני נכנסת לתוך היבשת מחר. משהו בו נראה לי ידידותי מידי והחלטתי שזה הזמן לחתוך מחברי החדש והשעיר.
  צילמתי סלפי עם טוני ללא ידיעתו (וגם הוספתי צבע לשמירה על צניעותו), התנגבתי וחזרתי למסלול הטיילת עד שהגעתי לפורטונה שחיכתה לי נאמנה וחמה במגרש החניה. 

הגעתי בדיוק בשעה שתכננתי להמשיך לגירונה Girona  כדי לחפש את המלון שלי.

אני מתה על תוכניות שעומדות בזמנים!!