מי אני

נעים מאוד, אתי וינר אילוז

הי...יוש, שמחה שקפצת לביקור בבלוג שלי, שנכתב בראש שלי כבר כמה שנים טובות... בקורות החיים הפורמליים שלי אני נשואה לעופר, אמא לעמית, עידן ואוהד, ועד השנה הייתי שכירה מאושרת (נניח), מנהלת קבוצת ניהול פרוייקטים בארגון גלובאלי. כן, התואר ארוך, והתפקיד... מתיש.

לפני כמה חודשים הסתדרו  הכוכבים הנכונים בשורה אחת (מזל, עבודה קשה וחלום), והעזתי לעשות את מה שרציתי כבר מזמן. השתחררתי.
ועכשיו יש לי זמן לה-כל.
בקורות החיים הבלתי פורמליים שלי אני חולמת לא מעט (גם בלילה), מפנטזת בגדול על חיים שעבודה היא לא מרכיב הכרחי בהם, או לפחות לא כל יום (רק אם אני רוצה), כותבת, מצלמת, ובשנים האחרונות מטיילת הרבה בעולם.

התקופה האחרונה בה יצאתי מהמירוץ היתה התקופה הטובה בחיי הבוגרים. הנרטיב של החיים שלי הוא שמאז שהייתי בגן לא יצאתי לחופשות ארוכות. אם לא מחשיבים חופשות לידה. ובהחלט לא מחשיבים! כי חופשת לידה היא לא חופשה. העובדה שהבוס לא רואה אותי במשרד לא אומרת שאני נחה. 

גם לטיול אחרי צבא לא יצאתי, העדפתי ישר להתחיל ללמוד ואז התחתנתי ♥♠ (לא ברור, נכון?) וכך מצאתי את עצמי מגיל ארבע עד השנה נמצאת במסגרות יום ארוך. ומבלי לחשוף את גילי אנחנו סופרים מעל שלושה עשורים. רגע, קבלו תיקון, ארבעה עשורים! מסתבר שהזמן באמת רץ…

אז בימים אלו כשאני נחה בבית (צחקתי עכשיו בלב), אני בהחלט מתמסרת לחיפוש אחר הדבר הבא אותו ארצה לעשות כשאהיה (יותר) גדולה.
ובינתיים אני יוצאת לטיולים ארוכים או קצרים בארץ, בעולם או בדמיון.

משעמם לי? ברור שלא

מקווה שאם הגעתם עד לתחתית הדף, זה אומר שגם אתם לא השתעממתם ושתהנו מכל מה שאעלה פה…