רגע לפני המסע…

אורזת? זה אנדרסטייטמנט

אני אורזת כאילו אני עוזבת את הבית לשנה. תכל'ס זה דומה נוסעת לכמעט שלושה שבועות... בגדים קצרים, ארוכים, מעיל דק שקניתי לא מזמן. שני זוגות נעליים + נעלי ספורט + כפכפים. פיג'מה. פיג'מה??? נו, אני צריכה לישון בתוך משהו שלא יהיה לי קר.

המזוודה מקבלת מימדים של מפלצת, אני ממש רואה איך היא מתכסה בשריון קשקשים וכנפיים צומחות ממנה ותיכף תתחיל לירוק עלי אש, במיוחד כשאנסה לסחוב אותה ממקום למקום כשהיא מסרבת לזוז ומלטפת את הבטן המלאה שלה בשובע רב.
אני מתלבטת לגבי בגד ים. ברור שאקח לכל מקרה, זה לא מה שישבור את המזוודה, השאלה אם את הבקיני (הכי נוח מתחת לבגדים), השלם המעוצב (בשביל הרושם) או השלם של השחיה (אין לי מושג למה בעצם).

ההחלטה נופלת על הביקיני. גם ככה אף אחד לא מכיר אותי שם אז לא אכפת לי מה יראו או לא יראו וכמה יסתנוורו מהבטן הלבנה שלי. אם למזוודה לא אכפת מה יגידו, גם לי לא!

סידורים אחרונים ו... עפתי מכאן

אני מסתכלת שוב על המזוודה ומבינה שלא השארתי מקום כדי לקנות דברים חדשים אם “אצטרך”… אלוהים שיעזור לי. זו הדאגה שלי.
לא דאגה לבטחוני האישי, לבריאות אולי, מה יקרה אם אעשה תאונת דרכים, אם יגנבו לי את הרכב או הציוד, ישדדו אותי באלימות או סתם בנחמדות… לא. המשקל העודף.

 

רגע, תעצרו הכל!

עכשיו ממש הצלחתי להפחיד את עצמי למוות, רגע לפני שהכל קורה על אמת. אני מתיישבת על המזוודה ומסתכלת על חדר השינה שלי בעיניים של פרידה סופית בהחלט. דמעות מתחילות לעלות ואני נושמת נשימות יתר.
מחליטה לכתוב פתק לעופר והילדים ומחר בלילה לפני שאצא מהבית אשים אותו על המראה + תזכורת להסדרי קבורה המיוחדים שלי.

פתחתי את קבוצת הוואטסאפ החשובה מכל – “אות חיים” עם שלוש חברות ועופר: זו קבוצה שבה כל בוקר וערב אני אמורה לדווח מיקום, מצב פיזי ומצב רגשי. בעקרון זו קבוצה שמשמשת למעקב שב”כי אחרי למען בטחוני האישי. ככה הם אמרו לי.
לדעתי הם רוצים להיות הראשונים לקבל תמונות, אבל הסכמתי לשחק איתם את משחק הדאגה.

התחלתי להירגע. אני מסודרת מכל הכיוונים – למקרה מוות ולמקרה חיים.
אני מנחשת שמנגנון הכניסה לפרופורציה וההרגעה העצמית הזה שלי כנראה ישמש אותי עוד רבות במהלך המסע, יהיה מעניין… וכמובן שאדווח מהשטח 🙂 

אתמול סיימתי להכין את הבלוג עצמו, עיצבתי את הדף ובייסקלי – אני מוכנה לצאת לדרך.

מתה מהתרגשות, מחר מתחילה הרפתקאה שאין לי מושג מה יהיה בה, איך אחזור ממני ובכמה חתיכות.

נשאר לי להכניס עוד מטענים לתיק של המטענים, כלי רחצה ו… זהו.

שלוש מדינות, 1500 קילומטרים, 19 ימים, מי יודע כמה תחנות בדרך, אינספור חוויות בטיול חוצה אירופה.

תחנה ראשונה – ברצלונה… הנה אני באה