צעד. תובנה. צעד. תובנה
אין יותר Wild מלחפש את המפתח לדרך הנכונה
השבועות האחרונים היו קשים. לא שקרה משהו דרמטי, אבל התחושה בפנים היא... שממה. הרגיש לי כאילו הכל היה ב Hold, המתנה דרוכה למשהו שיקרה או לא, אני מאמינה שזו היתה התחושה של הרבה אנשים כאן, ואין ספק שמה שקורה בחוץ משפיע על כולנו, אבל באופן אישי התנחלה לה הקטסטרופה בראש שלי
בכל התחומים בהם אני עוסקת היתה עצירה. יש עצירה.
לאן שלא הרמתי ראש להסתכל, לחפש אחר דלת יציאה, או אפילו חלון… יודעים מה, רק אשנב שיכנס אוויר צח וקצת חמצן למוח.. לא מצאתי. הרגשת סגר וחנק.
אף מאמר בלימודים לא הצליח להכנס לי לראש ולהשאר שם
כל פעולה שרציתי להזיז עם הסטארטאפ שלי היתה יותר דומה להליכה בחול טובעני – אנחנו בשלב של חיפוש משקיעים ונראה שאולי החיפוש מתבצע במקום הלא נכון (מתחת לפנס?) או ש… צריך לחשוב יצירתי, אחרת ממה שכתוב בספר ההוראות להקמת סטאטאפ.
הפסקתי לכתוב את הנובלות שלי, שזה בפני עצמו יוצר חוסר בחמצן, כי הדמיון לא עובד, המקלדת לא מתקתקת ודמויות לא נרקמות מעל דפי הוורד, חסר לי הדיאלוג איתן כי הן חכמות ומצחיקות וגם שרוטות וכמה שזה נשמע אולי אדיוטי ולא מחובר למציאות, זו האמת. שלי.
בקיצור, שממה. יובש. אני לא רואה איך טיפות גשם עומדות ללחלח את האווירה, צופה יותר ויותר אבק שילכלך את האויר.
אני רוצה לשלוף
אז מה בכל זאת?
הרי לא הגיוני להגיע לקיץ עוד לפני הקיץ בתחושה של גלגלי אבק עייפים מתגוללים באוויר וקלינט איסטווד אחד מחורץ פנים עומד וצופה בהם עם אקדח בנרתיק ואין לו על מי לשלוף…
אני רוצה לשלוף!
החלטתי לעשות מעשה, או בעצם מעשים:
התחלתי בלחזור למקורות. קודם כל הזרמתי חמצן למוח, יוגה, מדיטציות, הליכות, הסתכלות על המצב מגובה נשר, ואז נזכרתי שכבר עברתי תקופה כזאת השנה, שממנה יצאתי עם המון אנרגיה והתפרצות של רעיונות ועשייה.
תובנה: זו רק תקופה, ולפעמים צריך לעצור כדי להתקדם
דיברתי ונפגשתי עם אנשים חדשים או כאלו שמזמן לא פגשתי, והמוח שלי התמלא ברעיונות חדשים. הם עזרו לי לדייק את הרגשות שלי, הזכירו לי במה אני חזקה וטובה, למשל: ניתוח מציאות (עבור אנשים אחרים, כמובן שלא עבורי) הושטת יד ומשיכה קדימה אנשים שמרגישים תקועים במיוחד מקצועית, הזכירו לי שיש לי ארגז כלים מגוון שמתאים לניתוח אסטרטגיה עסקית או עשייה יצירתית.
תובנה: אני יצירתית, יש לי כלים להתמודדות עם כל מצב (כמעט), יש לי יכולת ביטוי מיוחדת, אני יכולה להצליח בכל מה שאעשה ובתנאי שאעשה הכל ב Playfulness & Effortless
ואם מדברים על Playfulness & Effortless, החלטתי לקחת את העניין שלב קדימה ויחד עם חברה הקמנו קהילה בפייסבוק – קהילת “שכירים עייפים ומשומשים” (שם זמני?) – שמטרתה לקדם את הידע על עולם העבודה המשתנה, להביא את הטרנדים החדשים בעולם העבודה, לחלוק ידע על איך בכל זאת עושים את זה ומגיעים לראיונות עבודה, אילו מקצועות חדשים נפתחים בשוק, ואיך כל אחד יכול לגלות את התכונות בעצמו שמובילות אותו להצלחה.
ניהול קהילות הוא תחום שעדיין לא נגעתי בו ומבחינתי הוא עולם חדש ומרתק ומה שמרתק יותר היא העובדה שאני לומדת עליו תוך כדי עשייה…
להעז וללמוד תוך כדי, להיות חשופה לביקורת וכשלונות ולא להתבייש. אני כאן על כל פגמיי, או כמו שאמר ידידי (הלוואי) מארק טווין:
ואם מי מכם רוצה להתחבר אלינו – קישור לקהילה: https://bit.ly/34ZSOvC
תובנה: לפעמים כדי להגיע מנקודה א' לב' צריך לעבור דרך ג', ד', ובעזרת ה' נגיע נכון ובזמן 🙂
ואת כל זה עשיתי דווקא בתקופה שהרגשתי מדשדשת במקום וראיתי את המטרות שלי נסחפות רחוק ממני, או שאני מהן.
בתקופה שבה הזמן זלג לי מבין האצבעות ומצאתי את עצמי שעות על הספה צופה ב”ממלכה האחרונה” (מומלץ, מומלץ, מומלץ) מתבוננת בדמויות שיש להם מטרה, יעוד וכוח לחימה (בעיקר מנטלי, אבל לא רק) ומרגישה איך אומנם אני בלי חרב, והשיער שלי לא ויקינג סטייל, אבל הכוח חוזר אלי. אני יודעת מה עלי לעשות.
פשוט להמשיך ללכת בצעדים קטנים, והכל כבר יקרה
