“לעשות אתי”

כותרת מפתיעה, גם אותי…  אז בואו ניישר קו:

על העבר שלי בענייני כושר וריצה כבר נכתב וסופר רבות. או שלא. ולהלן תקציר למי שפספס את הפרק הזה בחיי:

כבר שנים שאני ידועה בציבור של קבוצת מתאמנים בפארק הרצליה איתם אני חולקת היסטוריה ארוכה החל מאותו ערב חורפי מקפיא בינואר (7 מעלות) שבו התחלתי להתאמן.
בסוף האימון ניגשה אלי אחת הנשים בקבוצה (נורית אהובתי) ובחום רב אמרה לי: אם שרדת את האימון הזה, את עשוייה מהחומר הנכון לקבוצה.

אמרה, ולא ידעה לאן המילים שלה יתגלגלו.

נרשמתי לקבוצה, אפילו איתגרתי את עצמי במירוץ נייקי 5 ק”מ קליל (זה עם החולצות הזרחניות) והרגשתי שבאמת, אבל באמת השגתי כמעט הכל בחיים ומפה אני על הגל.

למירוץ שנה אחר כך נרשמתי אבל זייפתי מחלה כדי לא לרוץ בפועל (החולצה אצלי בארון), ומשם הכל כמובן התדרדר.