כמה Wild מקובל ללכת?

מה מקובל לעשות?
האם להתיישב לאכול צהרים ב 11:37 זה דבר מקובל? ואני מדברת ארוחה ארוחה שכוללת אורז + סלמון + כוס יין.
לא יודעת אם זה מקובל, אבל אין ספק שזה טעים. ומועיל. ומתניע גלגלי מחשבה
ואז כטוב ליבי ביין הרחבתי לעצמי את השאלות:
האם אכפת לי בכלל מה מקובל?
כמה אני הולכת אחר מה שמקובל בסביבה שלי, וכמה אני עושה דברים בדרך שלי?
מדד הקיפוד
מסתבר שמאז שיצאתי לחופשי, או בשם הקוד #משכירה_לבחירה (כמעט) אף חוק התנהגותי לא תקף עלי.
יש ימים שבהם אני יושבת בבית וחושבת – אז מה עכשיו? אולי אפילו מתמרמרת על זה שאין לי בדיוק מה לעשות, או שאני פחות מועילה סביבתית.
אלו הם ימי הקיפוד לשמור על מרחק סביר ממני, אלא אם יש לכם חיסון קיפודים טבעי

יש ימים שכל מה שאני מעדיפה לעשות בהם זה לבכות. על מר גורלי האכזר
(רמז: הוא לא כזה בכלל) שהכניס אותי לפינה הזאת שממנה אני לא רואה גבולות משחק והמגרש נראה ממש גדול, ואולי בעצם אני מאוד קטנה ולא מסוגלת.
אלו ימי הקיפוד המת, שאין מה לעשות איתי בהם אלא לתת לי לחזור לחיים באורח פלא, בקצב שלי.
מדד הדרקון
יש ימים שבהם אני עפה לטיול בחו”ל על משק כנפי הדרקון או הדמיון, עוברת דרך חוויות שתמיד רציתי, וגם נוגעת בפחדים הכי עמוקים שלי, אבל ממקום מבטחים, כזה שרק מקרב אותי לתחושת הסכנה, בלי באמת לגעת בה.
אלו ימי הדרקון של טעינה מחודשת, כיף גדול מלא באנרגיות של עשייה יצירתית Wild כמו באגדות.
יש ימים שאני יוצאת לטייל עם חברים או חברה או חבר, או גונבת את עופר ליום חופש. ככה באמצע השבוע. למה? בדיוק מהסיבה של למה לטפס על ההרים? כי הם שם. כי אני יכולה. כי אני רוצה, וכי מי יגיד לי לא? (ובעצם השאלה היא – למה שיגידו לי לא?)
ואלו הימים הכי טובים בעצם, כי הם יכולים לקרות כל יום, והכל יכול לקרות בהם. אלו הימים שבהם הכל מותר במשחק, גם לירוק אש אם צריך
מדד הסטארטאפ
אחרי מליון שנות עבודה בארגון בינלאומי גדול להצטרף כסמנכ”ל לסטארטאפ
בתחום ה Medical Device נראה קוסם, זוהר, מתאים, חדשני, לב ה-דבר הבא בסצינה הלוהטת של החדשנות.
אבל כל זה לא סינוור אותי בהחלטה לעזוב כשהבנתי שהוא לא מתקדם לכיוון שאני חושבת שצריך.
וכן, יש לי הבנה ודרך משל עצמי כזאת שמחוברת לבטן שלי, לשאיפות, לרצונות ואם דברים לא עונים על כל המכלול, אדע להפרד מהם לשלום ובאהבה, עם תודה עמוקה על הנסיון שהביאו אל חיי.
ואת זה אומרת בחיוך אירוני משהו אחת ששונאת פרידות ומעדיפה לגרור גוויות לאורך המסלול…

האם הדרך המנומסת היא גם המקובלת?
האם אחרי קריירה שלמה של מעל 25 שנים כשכירה, יהיה מקובל חברתית, עסקית, יזמית שאקים חברה משלי?
האם מקובל לשמוע קולות מפחידים בראש? כן
האם הם מצליחים להפחיד אותי? לא!
למה? כי נכון להיום מפחיד אותי יותר לא לעשות את מה שאני רוצה באמת!
סטארטאפ, מיזם, חברה, עסק עצמאי – מה מהם יקרה? את זה ימים יגידו. אבל מה שברור הוא שאני אעשה רק את מה שתפור עלי. או יותר נכון,
אתפור לעצמי את הדבר הבא שיתאים לגודל שלי, לשאיפות שלי, לסגנון שלי. את הדבר שיוכל להתרחב ולגדול ככל שארצה, יחד איתי
ומה הלאה ברגע זה ממש?
רצוי עוד כוס יין קר כדי לסגור את הפינה של הרגע.
יעברו עלי מן הסתם עוד לא מעט ימי קיפוד, דרקון, ניסויים ותהיות. תעיות. טעויות.
הכל יהיה והכל חלק מהדרך. שלי
מבחינתי זה פשוט לקחת את Esther Goes Wild – הכי רחוק שאפשר, כל יום…