טעימה גדולה מאיטליה – יום 18 ואחרון
פוסט לשבועות?
במקרה ככה יצא התזמון נשבעת, אבל מצד שני שומדבר לא קורה במקרה, נכון?
הלב של טוסקנה
עוד מהארץ קיבלתי המלצה חמה מההורים שלי לסדנת בישול אוכל איטלקי שממוקמת איך לא, בעיירה קור(ט)ונה.
ורק בשביל הסמליות שבעניין (השם) וברוח התקופה (רגע לפני שבועות) החלטנו לתאם סדנא פרטית שכזאת.
מנחי הסדנא הם בעלי מסעדה איטלקית משפחתית ידועה באזור, ובגלל התקופה הלא ממש נורמלית שאנחנו נמצאים בה הם הסכימו לפתוח הסדנא, אבל מי שתעביר לנו אותה היא הבת שלהם. גם בגלל השפה ובעיקר כי הם לא רוצים להיחשף לאנשים זרים עם כל הסיכונים הכרוכים בכך לאנשים באזור גיל 70
הסכמנו, כי מה יש לנו להפסיד. להכיר אנשים חדשים במקום הכי אינטימי שלהם – המטבח.
בית בטוסקנה
זה נראה כמו שזה דומיין. אלה ואני ציפינו להגיע לבית כפרי ישן, מאובזר ומרוהט בסגנון המקומי. כבר פינטזנו על איך יראה המטבח, ואיך בטח אפשר לאכול את הארונות שלו שמן הסתם ספגו עם השנים רוטב עגבניות ושום בכמויות אדירות.
הגענו בעשר בבוקר לכתובת שקיבלנו וראינו לפנינו בית חווה פרטי, שבעבר היה אורווה שהוסבה למגורים, ובחצר ממוקמת המסעדה הקטנה שעכשיו כמובן היא לא מאוד פעילה. מקסים ביופיו.
אין משהו שכוס יין לא תפתור
כשנכנסנו למטבח הסדנא הופתענו לראות שהוא מודרני ממש לא כפי שדמיינו, או כמו שהוא נראה מבחוץ.
אלנה, אישה צעירה כבת ארבעים, רזה, מתולתלת ודוברת אנגלית לא רעה בכלל במבטא איטלקי (מחריד), הבת של ביאנקה ואנג’לו (בעלי המסעדה) קיבלה אותנו בחום ומיד מזגה לנו כוסות יין, כדי שנהיה בראש טוב ולא נשים לב למבטא שלה.
אחרי שהתמקמנו וסיימנו כוס ראשונה (זה קרה מהר) היא שאלה מה נרצה להכין קודם, פיצה או פסטה.
האמת, זה לא שינה לנו בכלל, כי פיצה, פסטה ויין הולך טוב בכל סדר. תנסו את זה: פיצה, פסטה, יין, פסטה, פיצה יין, יין, יין… אה, כבר היינו שם 😊
בדרך לפיצה
ביקור מלכותי
במהלך הסדנא החליטו הזוג ביאנקה ואנג’לו להפתיע ולבקר, ולהכין יחד איתנו את הפסטה לפי מתכון הבית – אלנה הסבירה שהם מתרגשים לראות תיירים מישראל אחרי תקופה כל כך ארוכה של בידוד.
אומנם הם לא דוברי אנגלית (או עברית) אבל היה כל כך נחמד לבלות בחברת זוג איטלקי עם רעמת שיער אפורה / לבנה (כן, בניגוד למרבית הישראלים, אנג’לו לא מקריח), מלאי שמחת חיים ושכל כך אוהבים את המקצוע שלהם…
כשהמאסטרים מדגימים המוזות עובדות ברקע
רק שעופר לא יראה את זה...
כמו שאתם יכולים להבין, כשנמצאים בחברה טובה של יין, חופש, מצב רוח שטותי ומשתפת פעולה אחת… הרבה פוליטיקלי קורקט משפחתי נפרץ.
אני חושבת שאצטרך להוציא ימי מחלה על דלקת במיתרי הקול אחרי כמות הדיבורים והצחוק שהיתה בסדנא. הפכתי להיות לוחשת מדופלמת, ואלה מתרגמת אותי לסביבה… אז אם אתם לא שומעים אותי טוב, אפשר לפנות אליה 🙂
זהו חברים וחברות…
תם ונשלם טיול מהסרטים (או מהאגדות, או ממקומות אחרים)
ואני מוכרחה להתוודות – יש לי טעם של עוד.
בינתיים אאלץ כנראה להסתפק בתמונות של האוכל ובזכרונות.
אבל כבר חושבת על הדבר הבא. מי איתי?
ובמעמד זה אני רוצה לומר תודה לאלוהי הבלוגים שבראו את היצור המדהים הזה
Esther Goes Wild…
שבלעדיו המסע הזה לא היה אותו הדבר… ♥♥