הפתעת העונה – יום 15
בסוף לא הגעתי למונקו
אני יודעת. גם אני מאוכזבת. מאז גרייס קלי, וההבנה שיש נסיכה יפה ואמיתית בעולם שמחוץ לדיסני רציתי לבקר בממלכה הקטנה הזאת. לא יודעת למה ציפיתי – לטירות של דיסני או ללבבות עננים משייטים בשמיים, או שאולי אבק נסיכות ידבק בי אפילו אם רק ליום אחד. אבל כל זה לא משנה עכשיו כי למונקו כאמור לא הגעתי...
כשהלב קורא...
ההודעה שקיבלתי מהארץ לפני כמה ימים שימחה אותי מאוד ובלי לחשוב פעמיים שיניתי יעד הנסיעה שלי לגנואה.
גנואה היא לא יעד מועדף על אף אחד שאני יודעת עליו באף טיול איטלקי שתוכנן אי פעם. אף פעם לא שמעתי על מישהו שבחר להגיע לשם מראש ובמתכוון, והיחיד שבילה שם שבועות היה מרקו, כשחיפש את אמא שלו.
קבלו את אלה רוסי!
ובכן, תנחשו מה… אלה מצטרפת אלי לסיום המסע הזה… אני פשוט לא מאמינה שהצלחנו לגרום לזה לקרות.
לכל התוהים וקטני האמונה על איך אנחנו עושות את זה – אלה השתמשה בדרכון האיטלקי שלה כדי לשוב “הביתה”.
אבל על מנת לשמר את החירות האומנותית שלי בסיפור, כל מה שאני יכולה להגיד הוא שאשרת הכניסה לאיטליה אושרה ל-אלה רוסי אמו האובדת של מרקו וכך התאפשר לנו להתאחד, ואני לגמרי יכולה להבין את ההתרגשות של מרקו..
Ciao Italia
אין לתאר את ההתרגשות לפגוש את אלה אחרי שבועיים של שוטטות ושינה לבד ושיחות בשפות זרות.
אלה היא אחות ללא קשר דם.
לא גדלנו יחד, וגם לא קרוב אחת לשניה, אבל יש לנו עולמות וחלומות משותפים חלקם כוללים גם טיולים בעולם, חלקם לא סטנדרטיים בעליל (גם החלומות), וכל חוויה משותפת נראית כאילו העתקנו מסיפור פנטזיה כלשהו
והנה שוב הצלחנו לרקום אגדה בעודינו בחיים… 🙂 ומזל שיש לנו הוכחות…
מה בתפריט?
אם הייתם שואלים את אלה מה היא היתה רוצה לעשות באיטליה עכשיו, היא בטח היתה עונה:
חוויה איטלקית מושלמת מלאה באוכל, יין, נופים ו אוכל, ו יין, יין, יין … אוכל ויין כבר אמרתי?
זאת אלה.
אני, לעומת זאת הייתי הולכת יותר לכיוון של יין, אוכל, נופים, יין, יין, פיצה פסטה.
נראה לי שאנחנו נלך על המכנה המשותף המשמין ביותר…
