הסקרנות הרגה את המסלול – יום 13
רגע לפני שנפרדנו מאוחר באותו ערב לארה המליצה לי לעשות עצירה נוספת בדרך בכפר Salon-de-Provence, שבמילותיה "אתחבר אליו מאוד" יחד עם קריצה קלה. עכשיו הסתקרנתי, למה כבר יש לי להתחבר בכפר? היא סיפרה לי בדרכה הציורית על ההיסטוריה של הכפר ועל כך שהוא מנוהל עד היום על ידי הנשים הזקנות שגרות בו, מה שכמובן סיקרן אותי, והסקרנות הרגה את החתול, את המסלול, וגם אותי כמעט...
הדרך אל Salon-de-Provence
היתה מהממת, פורטונה ואני נסענו לאט נהנות מהחלפת ההילוכים וממערכת הסאונד המעולה שלה. הפלייליסט שלי היה הרקע המושלם לביקור ב”סלון” וכלל שירים של נשים על נשים כמו – You’re Beautiful של כריסטינה, ו Hips Don’t lie של שאקירה, אבל הכי הכי על פול ווליום היה You’re Simply the best של הגברת טרנר האגדית.
באתי מוכנה לפגוש את הכפר, אבל לזה באמת שלא ציפיתי.
לכאורה, הכפר מנוהל על ידי נשים מבוגרות חביבות, שנראות לחלוטין לא מזיקות אבל הרקע שלארה גילתה לי שפך אור אחר לגמרי על הסיפור.
בעברן כל הנשים היו, איך לומר בעדינות – פורעות חוק. או במילים יותר ברורות – חברות כנופיה קשוחות שהפחידו לא מעט כפריים באזור.
הכנופיה של Salon-de-Provence
נכנסתי לבר המקומי הכמעט יחיד בכפר
ואחרי שהזמנתי ברוחב לב (טיפ מלארה לגרום לבעל הבר הקמצן לפטפט) גיליתי את העובדות הבאות:
עד היום יש מספר תיקים ישנים לא מפוענחים במשטרה האזורית וההנחה היא שחלק מהזקנות החביבות אחראיות להם.
בזכותן נפתחו כמה מוסכים לאופנועים בסביבה שעד היום משגשגים
לא, אין להן אופזיציה חיה ובועטת כבר 50 שנים וכן, כל ארבע שנים נערכות בחירות דמוקרטיות באזור
בבר יש תמונה מטושטשת של חבורת נשים על אופנועים, אבל לא הורשיתי לצלם.
בעל הבר (ז’ראר, איך לא) הסכים לומר לי שהן, הן הכנופיה, וכן, אלו שלא נהרגו באופן אלים עדיין בחיים.
וכששאלתי האם אני רואה קעקוע של Bitch על יד של אחת מהן הוא אישר במבט. לא במילה. אשכרה משטר של פחד ואימה.
זה הדליק אותי לגמרי, הפחד שלו, והעובדה שהוא החוויר והתחיל להזיע כששאלתי איפה הן מסתובבות והאם אוכל לזהות אותן אם אראה אותן ברחוב בכלל העיפה אותי לאזור של
“ברור שאני הולכת לחפש אותן ויפה קליק אחד קודם”
הוא אמר שלא אוכל להתבלבל, וכשהוא מצביע על הטלפון שלי הזהיר אותי שהן מסרבות להצטלם ושומרות מאוד על פרטיות, ועדיף שלא אנסה לצלם אותן. הוא התחנן שלא אצלם, כי אסור לצלם אותן ללא רשותן.
מה אמרתי? “יפה קליק אחד קודם”?
סיבוב מהיר בכפר
הראה לי כפר נורמטיבי כמו כל מקום אחר שיצא לי להכיר במהלך המסע. אפילו צפיתי בחתונה מקומית ליד הכנסיה, שוק מקומי תוסס עד שהרחקתי לרחובות הצדדיים…
הן הופיעו לי פתאום מול העיניים, כמו הלוויתן של קפטן אחאב, או המפלצת מלוך נס ובלי לחשוב פעמיים כיוונתי ויריתי, קיוויתי שתפסתי אותן כפי שהן.
חברים, נשות הכנופיה של Salon De Provence במלוא הדרן, כמו שאף אחד לא צילם אותן לאחרונה…
הן תפסו אותי ואת המבט שלהן כבר לא יכולתי לצלם. מודה, זה היה מפחיד. אבל בניגוד לפחד מהמים הקרים או הגלישה בשמים שממש שיתק אותי, הפחד הזה גרם לי לברוח במהירות שיא כאשר הן צועקות ומפעילות את הסרים למרותן, או יותר נכון דור ההמשך הנשים הצעירות יותר של הכפר, לרדוף אחרי.
אין לי מושג איך חזרתי אל פורטונה אבל היא קשובה ומיומנת שמה גז בשניה שהתנעתי אותה ושתינו נמלטנו כמו פורעות חוק לא פחות אמיתיות מאלו המקוריות של “הסלון”.
כנראה שיש שם משהו במים שעושה לך את זה…