הדרך למונקו
תוכניות אלוהיות
אחרי החוויות המסעירות בפרינאים נשארתי ללון עוד שני לילות באזור, בחצי אפיסת כוחות עם הסנפה של ציביליזציה. אם אי פעם חשבתי שאוכל לחיות Wild בהרים – הנה התשובה. אני בחורה עירונית. קצת הולכת על הקצה, אבל לא אשת טבע מדופלמת. כשהתאפסתי על עצמי התחלתי לנדוד עם פורטונה בדרום צרפת, משייטות לנו להנאתינו בכבישים הצדדיים לכיוון מונקו, בין כרמים, לשדות חרושים ושדות חמניות. התכנון היה לנסוע יום שלם ולהגיע ליעד. אבל כמו שאומרים – האדם מתכנן, והפנצ'רים קורים.
זה כאב לפורטונה, יכולתי להשבע, כי ברגע אחד היא התחילה לצלוע ורעש של… נדפק לי היום עלה מהגלגל האחורי שלה.
עצרתי בשולי הכביש וכמות הקללות שאפילו לא ידעתי שאני יודעת, כולל אלו שלמדתי בחלק הספרדי, ומאלבריק בחלק הפרוע לא היתה מביישת אף אומה באירופה!
אני יכולה להחליף גלגל (אני חושבת) אבל חבל, בשביל זה המציאו את שירותי הדרך 24/7, לא?
התקשרתי להזמין, ועכשיו בא החלק הכיפי. ההמתנה! 5 שעות של המתנה. לא פחות. ומה עושה אישה לבד בהמתנה?
נכון, סלפי עם כל דבר, במיוחד עם מה שלא זז
להלן דוגמא:
פורטונה, יוסי ואני
ההמתנה עברה בנעימים כשפורטונה ואני ישבנו יחד וניהלנו שיחות על משמעות החיים.
שמתי פלייליסט אוירה שאני אוהבת במיוחד – קטעי קריאה בקולו המופלא של יוסי בנאי על רקע מוסיקת ג’אז מהפנטת. מזל שהיה לי אוכל ובקבוק יין טוב. פרסתי מפה (טוב נו, מגבת) על מכסה המנוע של פורטונה ופשוט… זהו.
עשיתי פקניק עם עצמי ועם ההוא שלמעלה, שכבר לא צחק אלא רק חייך בהנאה.
יחד עם מר בנאי שדיבר על בדידות, חשבתי על משמעות הבדידות מול להיות לבד, ועל העובדה שגם ברגע כזה, אני לא לבד. יש אותי. וזה המון! יש את פורטונה, והאויר, ואנשים שחולפים בדרך ושואלים אם אני צריכה עזרה, וזה מחמם את הלב.
וכאלה שחולפים בדרך ולא שואלים דבר, פשוט עסוקים בשלהם.
ויש בעלי חיים שעוצרים רגע כדי לבדוק האם אני פולשת ידידותית או מסוכנת.
לארה גלגל הצלה
בשלב מסויים החלפתי למוסיקה קצבית יותר והשתרעתי על מכסה המנוע מחכה להצלה.
בניגוד לכל הציפיות שלי (וכנראה גם שלכם) עברו רק שלוש שעות כשהגיע טנדר שירותי דרך וממנו יצאה בחורה קטנטונת בסרבל ממותג של החברה. תוך דקות החליפה את הגלגל לגלגל אמת (כזה שאני יכולה להמשיך איתו את הטיול), וכל זה אפילו בלי להזיע.
אפשר להזמין אותך לכוס יין? שאלתי והוצאתי את הבקבוק הכמעט ריק מהמושב האחורי.
היא הסתכלה עליו בבוז מחוייך ואמרה באנגלית מצורפתת: זה לא יספיק בשביל הצמאון שלי. יש מקום בכפר הקרוב עם יין מעולה אם את רוצה. ואוכל? שאלתי? כן. ואוכל.
וככה מצאנו את עצמינו בכפר Fourques.
לארה המכונאית שהתגלתה כבחורה חסרת טאקט באופן מרענן במיוחד, ואני, חסרת עכבות מילוליות במידה טראגית למדי, מעבירות ערב שכולו פמיניזם סרקסטי טהור מהסוג שרק נשים שנפגשו הרגע ולא יפגשו עוד לעולם יכולות להרשות לעצמן.
