הערב של לארה

מודה שהיא מצאה חן בעיני על גבול המאוד באותו יום שנפגשנו אי אז במאי כשירדה מהטנדר שלה ובאה להציל אותי. ראיתי יפהפיה יוצאת דופן למרות הנומך היחסי שלה והסרבל שלבשה, ולמרות שלא נפגשנו מעולם עד אותו יום הרגשתי אליה קרבה יוצאת דופן כאילו שמאז ומתמיד היינו חברות.

הסתבר לשתינו שיש לנו טעם דומה במוסיקה, טעם שונה מאוד ביין – היא חובבת אדום ואני… תנו לי לבן ואני מסודרת עד פה…
יש לה דיעות מאוד ברורות על העולם, על גברים (עם רובן אני מסכימה), על איך צריך לחיות כל יום (היא מיד הפכה להיות הגורו שלי לכל דבר ועניין בנושא) 

ויכולת מדהימה לקבל את מה שהיא רוצה בכל רגע נתון כשהיא לא מתביישת להשתמש בכל הכלים שיש לה, כולל שנינות ועילאיות ברורה על הסביבה.

אני חושבת שזאת הסיבה שקיבלנו בקבוק יין “על חשבון הבית” לשולחן ושני קינוחים. אולי גם עזרה העובדה שהמסעדה שייכת למשפחה שלה מה שאיפשר לנו להכנס ללא הזמנת מקום מראש למרות הגבלות הקורונה, אבל בכל מקרה, הכל קרה באותו ערב בזכות הקסם שלה.